חמשת האורחים

במפגש האחרון דיברנו על חמישה מפריענים ידועים שמבקרים אותנו בתדירות גבוהה וגורמים לתחושה של הסחת דעת מתרגול המדיטציה ומהחיים באופן רחב יותר. חמישה אורחים שמנהלים אותנו. להלן סיכום קצר של הדברים

1. הרצון לחוויה שונה

האם – אז. הרצון לחוויה חושית שונה מנהל ותדירות מוציא אותנו מהמרכז. אם הטלפון לא היה מצלצל היה לי שקט. אם הרגל לא היתה נרדמת לי בטוח היתה לי מדיטציה מצויינת  וכו.  בדרך כלל יהיה לנו קשה לזהות את הרצון לחוויה חושית שונה כי אנחנו נורא מזוהים איתה. זה נראה לנו אלף בית של החיים שלנו . ככה אנחנו חיים. ההתנתיות התגובתיות למציאות עולות במהירות שאנחנו נורא מזוהים איתה. שימו לב באיזה מהירות עולה תסכול, או אשמה בתגובה למציאות שלא מוצאת חן בעיניי.

2. משפחת הערפול

המקום בו אנחנו לא באמת פוגשים את המציאות. מקום בו הדברים לא נוגעים בנו. הם נשארים מרחוק. לפעמים נחווה זאת כשעמום. ערפול. נמנום. קהות חושים. אדישות חוסר אכפתיות. עייפות. מיסוך תודעתי. ניתוק. כבדות. עצלות. לא בא לי. המצב הקיצוני של האורח הזה הוא דכאון.

3. משפחת הרגשות העוינים 

עוינות פנימה והחוצה. יכולה להחוות גם כביקורת, שיפוט. תסכול, כעס, טינה, תוקפנות, שנאה, קורבנות, מרמור או אשמה

4. משפחת הפחד

חשש, דאגה, פחד או חרדה. חשש או חרדה פעמים רבות מביאות לאי שקט פיסי, מכניסות אותנו לתזית ומקבלים ביטוי של חוסר סבלנות ואי שקט מנטלי.

5. הספק  – המפסיק

האם זה נכון או לא?  מתאים או לא? להמשיך או לעצור? היא מבינה או לא? האם אני מסוגלת או לא? הספק מפסיק אותנו. הוא יגיד לנו למה לא לעשות. בשונה מאחרים הספק עובד דרך השכל, דרך ניסיון החיים – אומר לנו מה אי אפשר ללמד אותנו,  מה אין סיכוי, מזהיר אותנו.

תפקיד האורחים

באופן כללי התודעה נעה בין דחייה והשתוקקות. לכאורה ללא רצונות לא נעשה שום דבר בחיים – אפילו לא נשיג אוכל. אם לא נגן על עצמנו מפני מה שמזיק לנו, נמות. גם הקפאון והורדת המסך היא מגננה. אנחנו עושים את זה כי המציאות מאיימת וזה משרת אותנו בנקודות מסוימות. הבעיה עם האורחים היא שהם מופיעים הרבה יותר משאנחנו זקוקים להם. למעשה הם באים כל כך הרבה עד שזה פוגע באיכות החיים שלנו. זה מופיע כל כך הרבה עד כדי כך שהאורחים הופכים לבעלי הבית.

ביום יום האורחים מנהלים אותנו. לא רק על הכרית אלא בכל מצבי החיים.

התעתוע

אחד הדברים המשמעותיים שלומדים בתרגול הוא  לזהות את האורחים ולראות אותם כנפרדים מאיתנו. כלא אישיים. היכולת לראות אורח כאורח ותו לא ולא להאמין לו. החלק שהאורחים עובדים עליו הוא התעתוע. זה החלק שמאמין באשליה. אם נשים לב למה שמזין את האורחים,  נבין כיצד אנחנו מארחים את האורחים כל כך בנדיבות עד שהם לא עוזבים

לא אישי

כל האורחים מגיעים מאותה פנימיות שאנחנו קוראים לה “אני”. אנחנו בטוחים שהמחשבות האלה הן שלי. אבל בסופו של דבר כשספק מדבר הוא לא נשמע שונה אצל כל אחד מאיתנו. כשאשמה או קורבנות מדברים הם נשמעים אותו דבר אצל כל אחד מאיתנו. האורחים עולים אצלנו בצורה אוטומטית ולא מאפשרים לנו פשוט להיות בנוכחות, לא מאפשרים לנו פשוט להיות – בחיים ובמדיטציה.

אז איך בכל זאת לארח?

יש את מי שהאוטומט יפעיל בו חרדה או פחד ויש את מי שיפעיל תוקפנות, ספק, אשמה או ערפול. אם נזכור שזה לא אני,  לא שלי ולא אישי אלא תופעה שבאה וחולפת נוכל לעצור ולשים לב למה שקורה. נוכל לדעת שברגע הנוכחי מופיע תסכול או פחד, מה שיכול לגרום לאורח לעזוב. אם אורח מגיע ונשאר נוכל לזהות גם מה משאיר אותו ונבין שאנחנו לא קורבנות של האורחים. ההתיחסות לאורחים היא לא התחמקות ממה שלא נעים אלא חוויה שתאפשר לנו לראות את המציאות כהוויתה. תשומת לב לאיך רצון לחוויה חושית שונה מפעיל אותנו ומוציא אותנו מההוויה שלי ברגע הנוכחי. האורחים ממסכים מאיתנו לראות דברים. אם אנחנו מתחילים לשהות עם האורחים הם הופכים מאורחים למשהו שאנחנו יכולים להכיל.

תשומת לב לאורחים לא בהכרח תבטל את התגובתיות אבל עם הזמן נהפוך פחות תגובתיים. נזהה את האורחים מהר יותר ובעתיד נוכל גם לעצור אותם בדלת.

אורח מביא אורח

אם נשים לב נגלה גם כיצד האורחים מדברים בינם לבין עצמם

נגיד שנרדמה לי הרגל באמצע ישיבה. אז אני יודעת שיש כאב וזה לא נעים. אולי עולה תסכול. אולי פחד שמא הדם יפסיק לזרום לכף רגל. אולי חרדה שאני אאבד את הרגל ויצטרכו לקטוע אותה אם לא אזיז אותה. אולי ספק – להזיז או לא. ואם הזזתי ייתכן שתעלה ביקורת, שיפוט או אשמה. נשמע לכם מוכר?

אז מה עושים? הסיפור של הגישה הוא לא להכריח את המערכת שלנו להכיל משהו שהיא לא מסוגלת. הכלה היא דבר מתפתח. אנחנו לא באים לחזק את כוח סבל או להעצים את הסבל ולראות איך אנחנו מתמודדים איתו. הגישה היא – שמתי לב יש תחושה לא נעימה, חזרתי לנשימה. שמתי לב שיש ספק. חזרתי לנשימה. שוב כאב. שוב לא נעים. שוב נשימה. שמתי לב שעלתה חרדה וחזרתי לנשימה. כל תחושה לא נעימה מתחילה בקטן, שמנו לב וחזרנו, שמנו לב וחזרו. ואז הגיע מצב שהספיק לנו. המיכל לא מסוגל יותר להכיל אז ניקח החלטה באופן מכוון. עצם ההחלטה היא עצירה של התגובה האוטומטית. אם זה זמין לנו אז נשים לב ונאמר אוקיי עכשיו נזיז את הרגל והזזת הרגל הופכת להיות מושא ההתבוננות. איך הרגל זזה, אילו תחושות עולה. איזה אורח מתלווה.

 

הנחיות לתרגול

1.  בישיבה היומית – המשיכו לתרגל לפי ההנחיות ושימו לב גם לנעים ולא נעים. שימו לב לביטוי של נשימה – נעימה או לא. רגל כואבת – נעים או לא. רוח נושבת – נעים או לא. זו התנודה הבסיסית של התודעה – ככה היא מפרשת את המציאות.

2. שימו לב לביטוי של אורחים במהלך הישיבה. אם תצליחו. יש מצב שברגע מסוים יעלה תסכול. אז תדעו שיש תסכול. יש פה ספק. אז ראינו ספק. חשוב מאוד לא להתעסק עם למה ומאיפה הוא בא. הלמה לא רלבנטי. אנחנו מתעסקים בככה. מה שחשוב זה שראינו. שמנו לב שרצינו שלא תכאב הרגל, שמנו לב לרעש. רק שמים לב. הכוח של התרגול הוא בעובדה שאנחנו באים ואומרים שמתי לב, ראיתי. אנחנו לא פותרים את המציאות אלא באים להיות איתה.

3. למפגש ביום רביעי כל אחד מאיתנו כותב כיצד האורחים מפעילים אותו ביום יום. שלושה משפטים לכל אחד מחמשת האורחים.

 איך ספק מדבר בתוכי ומפסיק אותי
איך כעס ושיפוטיות מדברים
איך נשמע רצון לחוויה חושית שונה
איך חוסר ענין או לא בא לי מדבר בתוכי – שעמום
איך פחד מדבר

Advertisements

About advaharma

Been fascinated by the mystery of life ever since I can remember. Have been practicing meditation for more than 20 years. Dedicated two years to an ongoing silent meditation retreat whilst living in Buddhist monasteries in Nepal and Burma. A Yogi and a Front Line Humanitarian.
This entry was posted in vipassana pointers and tagged , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s